<h1>התרומה סימנים פ"ג—פ"ד</h1>
<h2>דף מו.</h2>
תנן פרק אלו עוברין, כיצד מפרישין על החלה בטומאה. ר"א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה בן בתירא אומר תטיל בצונן שלא תחמיץ. ר' יהושע אומר לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה ובל ימצא. אמר רבי התם הלכה כר"א. וטעמא דר"א הוי דאינו קרוי אפייה שלא לצורך משום דהואיל דכל חדא וחדא חזיא ליה לכך אופה אותה קודם קריאת שם. ובשעת אפייה איזו שירצה יעשה חלה. ואית ספרים דאית בהון לשון אחר הואיל ואי בעי מתשיל עליה. אבל לאחר קריאת שם אסור לאפותה. דטעמא דכל חדא וחדא חזיא ליה לא שייך למימר. שהרי כבר נאסרה אחת. ומטעם דאי בעי מתשיל עלה לא שרינן לאפו' לאחר קריאת שם דלא שכיח דמתשיל עלה אע"ג דמהאי טעמ' שרי לאפות קודם קריאת שם ובפרק ר' ישמעאל נמי אמרינן דשתי הלחם דלמאן דאמר תנור אינו מקדש אין אפייתן דוחה י"ט ולא שבת ולא שרינן לאפות בי"ט מטעם דאי בעי פריק להו כיון דלא שכיחא. דכיון דתנור לא מקדש הוי מצי פריק להו. דאי תנור מקדש הוה אפייתן דוחה שבת. דאי אפי להו מאתמול אפסלו להו בלינה. וכן פרק התכלת גבי חביתי כ"ג. כן פרק שתי הלחם גבי לחם הפנים דאמר להו חד אף כי היום יקדש בכלי. וכי תימא למה אסור לאפות לאחר קריאת שם אי משום אפייה שלא לצורך. הלא פרק ב' דביצה אר"ש בן אלעזר ממלאה אשה כל התנור פת אע"פ שאינה צריכה רק לפת אחד. מפני שהפת נאפה יפה בזמן שהתנור מלא. ואמר רבא התם הלכה כר"ש ב"א. ואי משו' איסור טלטול, א"כ למה צריך לכל זה טעמי דהואיל ואי בעי כו' וי"ל דהני מילי בתנור. אבל לאפות תחת הגחלים לא שייך טעמא דהפת יפה. ועוד התם שרי משום דכל חדא וחדא חזיא ליה טפי מגבי חלה ועוד גזרינן הכא לאפותה עם האחרים אטו לאפותה אותה לבדה. וא"ת ויקרא לה שם וישרפנה כדין חלה או תרומה טמאה. ואע"פ שאין שורפין קדשים. היינו משום דהוי הבערה שלא לצורך שאסור ליהנות בשעת שריפה. אבל חלה או תרומה טמאה יכול ליהנות ממנה בשעת שריפה כדאמרינן נתתי לך. שלך תהא להסיקה תחת תבשילך. וכן אית דדריש מתתן לו ולא לאורו מכלל דבת אורו היא. וכן תנן פרק במה מדליקין אין מדליקין בשמן שריפה בי"ט ובשלמא למ"ד התם טעמא גזירה י"ט אטו ע"ש. והתם מתוך שמצוה לבערו גזירה שמא יטה אבל לרב חסדא דא' טעמא משום דאין שורפין בי"ט וכן תניא כוותיה. ובע"ש דתנן היינו בי"ט שחל להיות בערב שבת. אמאי אין שורפין בי"ט. ותירץ הר"ר יצחק בר' אשר דכיון שלא הותרו שאר הנאות רק בשעת שריפה. א"כ מצות בעור הוי גזירת הכתוב ואסור בי"ט כמו נדרים ונדבות למ"ד אין קרבין בי"ט אע"פ שהאדם אוכל מהן אסור לשחטן דמשלחן גבוה קא זכו, וכן שתי הלחם דאין אפייתן דוחה י"ט אע"ג דיש בהם אכילת אדם. ואפי' למ"ד קרבין דמודה דהנאה בשעת שריפה תרומה טמאה כיון דאית בה אכילת אדם הוי כמו משלחן גבוה ולא יום טוב. וקשה למו' רבנו דלא דמי דהתם ניכר בהם צורך גבוה בנדרים ונדבות הדם נזרק הקרב והכליות נקרב ע"ג המזבח. ושתי הלחם יש בהם תנופה אבל בשריפת תרומה טמאה ליכא לגבוה כלום ולא שייך למימר משלחן גבוה קא זכו דאי לא תימא הכי אפיית תרומה טהורה וצליי' הפסח שהן מצוה היאך דוחין י"ט. לכך יש לפ' שאם היתה נהנית בשעת שריפה היתה מותר' בי"ט מן התורה אלא גזרינן אטו שלא לצורך. ואז אסור מן התורה אע"פ שהוא מצוה לשורפה משום דגמרינן התם מקדשים שאסור לשרוף בי"ט מקרא דעד הבקר תן לו בקר שני. הלכך בפסח בשני ימים טובים הראשונים או בשני האחרונים הלש עיסה יפריש ממנה עוגה קטנה ולא יקרא לה שם עד שתאפה שלא יוכל לשרפה כדין חלת האור. דהא תרומה טמאה גמרינן מקדשים דאין שורפין בי"ט מקרא דוהנותר עד הבקר תן לו בקר שני לשריפתו וגם לא יוכל לאפותה. דכיון דאסורה לאכול דהויא לה תרומה טמאה. א"כ הויא אפיה שלא לצורך ואלו היה י"ט אחר שאינו פסח היה מותר להשהות אותם קודם אפייה עד החול ואז ישרפנה. והשתא שהוא פסח יש לחוש פן תחמיץ. ואין הלכה כבן בתירה דאמר לכתחלה תטיל בצונן ולא תחמיץ. לכך לא תקרא לה שם עד שתאפה כר"א. דאכתי כל חדא וחדא חזיא ליה. אם ירצה יאכלנה ויקרא לה שם לאחר כן. ואחר אפייתן יתן המצות והעוגה במחבת ויקיף שתגע העוגה במצה. וגם כשיהיו כולן אל תוך התיבה דבעי צירוף כלי ואז יקרא לה שם חלה ויברך עליה תחלה להפריש חלה. ויניח העוגה שם עד החול וישרפנה. אבל חוץ לתיבה תוך מחבת או כלי אחר אין יכול לקרות שם בענין זה לפי שלאחר קריאת שם חלה כיון שהיא טמאה אסור לטלטלה כיון שאינה ראויה לאכילה והיאך יצניענה ויניחנה במקום המשתמר. הא תנן פרק אין צדין מעשה ושאלו ר"ט עליה וא' לא יזיזנה ממקומה אמנם הני מילי חלת ארץ ממקומה כשהיא טמאה שאינה ראויה לכהן. אבל לדידן שהיא חלת חוצה לארץ טמאה דראויה לכהן קטן שאין טומאה יוצאה מגופו או לכ"ג שטבל לקריו. או לכ"ג נמי בלא טבילה ע"י בטול ברוב כדפרישי' לעיל, הלכך אפי' בי"ט יכול ליתנם כל העוגות במחב' להפריש שם חלה ואחרי כן יטלטלה כמו שירצה ויצניענה כיון שראויה לאכול לכהן כדפרש ואפי' במקום שאין כהן בעיר כמו מטלטלין הלוף מפני שהוא מאכל לעורבים. אבל אדם שאין לו עורבים כיון שהלוף ראוי לאדם אחר שיש לו עורבים וכמו כן מותר לטלטל תרומה טהורה. ומסתמא בכל מקום כיון שראוי ואפי' אין שם כהן. והיכא שאירע שקרא שם חלה בעודה עיסה בי"ט דהשתא לא יוכל לשרפה ולא לאפותה יניחנה בכלי מלא מים שלא תחמיץ כבן בתירא ובחול ישרפנה אבל לכתחלה אין לסמוך על זה. אבל כשעושה המצות מערב יו"ט או בחול המועד יקרא לה שם בעודה עיסה וישרפנה מיד דאין איסור שריפת קדשים בחולו של מועד. דהא בקר שני דהתיר הכתוב חול המועד הוא. אבל שאר ימים טובים שאין פסח כגון עצרת וסוכות וראש השנה יכול להפריש ולקרות שם חלה בעודה עיסה ולהמתינה בלא אפייה עד אחר י"ט או עד החול ואז ישרפנה כיון דליכא איסור חמץ. אבל טוב הדבר לקרות שם לאחר אפייה לפי שאז יכול יותר להשהותה ולהצניעה שהיא קשה ויבשה ולא תהא נדבקת בדברים אחרים כמו שהיא עיסה כן מנהג לעשות כדפי' לאפות תחלה העוגה בי"ט. ואח"כ לקרות לה שם. ומורי רבינו מפרש כמו שפירשתי לעיל גבי חלה טמאה לא יזיזנה ממקומה היינו דווקא בחלת ארץ ישראל שאסור כל כהן לאכלה. כמו כן מתניתין דלא יקרא לה שם עד שתאפה מדבר בחלת הארץ דאסור' באכילה מן התורה כשהיא טמאה ולכך אם היה קורא שם מתחלה לא יוכל לאפותה אחרי כן. אבל בזמן הזה חוצה לארץ מותר לקרות לה שם תחלה בעודה עיסה ואח"כ לאפותה. אם יש בעיר כהן קטן שלא ראה קרי מימיו כדאמר שמואל אין תרומת חוצה לארץ אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו. ואמר רבי' פרק עד כמה חלת האור יהיב לכהן קטן ואי ליכא כהן בעי' אם יש כהן והוא גדול וטבל לקריו שריא ליה כדאמרי' פרק בנות כותים מעשה והטבילוה קודם לאמה לסוכה שמן של תרומה חוצה לארץ. ואפי' כהן שהוא גדול נמי ולא טבל לקריו יכול לאפותה לאחר קריאת שם שהרי יכול לאכלה ע"י בטול ברוב. כדאיתא פרק עד כמה גבי תרומת חוצה לארץ רבה מבטל לה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו ומסתמא הוא הדין חלה טמאה ואם כן אין זה אפייה שלא לצורך. וכן פירש בה"ג בשם רב כהן צדק ריש מתיבתא דאי ליכא כהן קטן הוי מותר לכהן בעל קרי ע"י בטול ברוב כתרומת חוצה לארץ, אבל אין נראה להתיר לאפותה בלא טעמא דבטול ברוב ע"י טבול לטבול לקריו ויהיה מותר בה כמו שמצינו בתרומת חוצה לארץ פרק בנות כותים מעשה והטבילוה קודם לאמה לסוכה שמן של תרומה. ופי' בה"ג דהוא הדין מותר אי טבל לקריו מטעם זה אין להתיר לאפותה שמא צריך הערב שמש ולא יוכל לאכלה עד הלילה שהוא חול. וא"כ עכשיו בי"ט עשה אפייה שלא לצורך וכל החלות שלנו שהם טמאות או מחמת טומאת מת או מחמת נשים נדות או בני אדם שהם בעלי קריין צריך עתה לשורפן כמו המנהג אי ליכא כהן קטן. אבל אינו יכול ליתן אותה לפני כלבו, אע"פ שהתיר רש"י מ"ה פרק אלו עוברין ופרק אין צדין (ביצה כ"ז ע"ב) והביא ראיה מפ' כל שעה דאמר אם רצה מריצה לפני כלבו פי' מורי רבינו יצחק ב"ר שמואל שאין זה נכון שהרי תנן פרק בתרא דתמורה (ל"ג ע"ב) אלו הן הנשרפין תרומה טמאה וחמץ בפסח ומוקי לה בגמרא כרבי יהודה דאמר אין בעור חמץ אלא שריפה. ומסתמא הוא הדין תרומה דחשיב בה בהדה אינה אלא בשריפה. ועוד תניא דקתני התם הנשרפים לא יקברו. ובפרק במה מדליקין (שבת כ"ה) נמי אמרי' כשם שמצוה לשרוף קדשי' שנטמאת לא יזיזנה ביום טוב. בשלמא שריפה אסור בה משום שיש מלאכה הבערה שלא לצורך. אבל למה לא יתננה לכלב מה מלאכה שייך בזה. והא דאמרינן פרק כל שעה מריצה לפני כלבו. היינו תרומה טהורה כשהיא חמץ בפסח אבל תרומה טמאה שאינו חמץ בפסח אין דינה אלא בשריפה. וגם לא קשה מפרק ג' דבכורות סאה תרומה טמאה שנפלה למאה של חולין תירום ותקרב. ובמשנה במס' תרומות גרסי' תירום ותשרף. והא דקאמר בבכורות ותרקב הוי פי' תשרף. שלא יהנה ממנה בשעת שריפה, כמו שמותר ליהנות משריפת תרומה טמאה דזאת כיון שבטלה במאה חולין וא"צ להרים אותו כי אם משום גזל השבט הכהן אתי לאכלה. להכי גזרו בה אפי' הנאה.
